יום מקוון 3: רב-תרבותיות בחברה הישראלית בראי הזמר העברי

רסק פירות - כור ההיתוך

ירושלים שלי

מילים: דן אלמגור
לחן: נורית הירש

אמר הרוכל ממזכרת משה:
ירושלים שלי
היא מחנה יהודה בערב חגים
שבת של "פפיטס", קללות נהגים
וחומוס של רחמו וריח דגים
וחומוס של רחמו וריח דגים,
כביסה על הכביש ומקלחת מדלי

ירושלים, ירושלים,
ירושלים שלי.
ירושלים שלי...

אמר הסנדלר משכונת קטמון:
ירושלים שלי
הוא שבע שנים של גשמים בבלוקון
שיכון בלי חנות, אוטובוס בלי חשבון
שיכון בלי חנות, אוטובוס בלי חשבון,
שבת - הצגה ראשונה באוריון
גם קטמון ג' היא בשבילי

ירושלים שלי...

אמר הבלן ממאה שערים:
ירושלים שלי
היא שטריימל שחור וספרים אפורים
ו"בת ישראל לא תלך בקצרים"
ו"בת ישראל לא תלך בקצרים",
היא לחש תפילה לימים אחרים
לא כאן, כי למעלה קורצת היא לי

ירושלים שלי...

אמר הצעיר שם ליד שער שכם:
ירושלים שלי
היא צלב על חנות, ושוטרים בחצות
אחות שהלשינה ובור עם פצצות
אחות שהלשינה ובור עם פצצות,
מצעד עצמאות, וידיים קפוצות,
"יס סר, ווט דו יו לייק? קבב אור שישליק?"

ירושלים שלי...

אמר החייל מאשדות יעקב
ירושלים שלי
הייתי בה פעם בבוקר של שכול
סימטה וצלף בצריח משמאל
מאז לא חזרתי פשוט לא יכול
אבנר וגדי - שניהם בשבילי
ירושלים שלי.

ירושלים - כמו בחזון הקמת המדינה של בן-גוריון - היא המאחדת והמלכדת את ישראל פנימה ואת העם היהודי. השיר במילותיו מחבר את כל העדות, כל העם לפרטיו - בירושלים. עבור כל אחד ל'ירושלים' ביטוי שונה, אבל המאחד היא התיבה 'ירושלים שלי' - האהבה ותחושת השייכות. עבור העולה החדש, המזרחי, איש השכונות, החרדי האשכנזי, הצעיר החייל הקיבוצניק וגם הערבי - ירושלים היא המפגש המלכד, היא ההסכמה.

לחיי העם הזה

מילים: חיים חפר
לחן: דובי זלצר

העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
כי הוא יודע ש...
אם אין אני לי מי לי

אה...
לחיי העם הזה, העם הזה
העם הזה,
שכמה טוב שהוא כזה,
שהוא כזה!
לחיי העם הזה
שכמה טוב שהוא כזה!

העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור
ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!

אה...
לחיי העם הזה...

הרימו כוס ושתו נא בלי להתבייש
אל מול הנוער שעמד אל מול האש
לבני תימן, לבני אלג'יר, לבני הייקים -
לבני עקיבא ולבני הדיסקוטקים

אה..
לחיי העם הזה...

הטקסט והלחן - מבקשים יותר מכל, לגשר-לחבר את כל הקצוות ל'עם אחד' שכמה טוב שהוא כזה. זו המהות של 'כור ההיתוך' . ניתן לומר גם שכל שיריו של יהורם גאון וגם אישיותו - מבקשים תמיד ליצור את הגשרים והחיבורים לישראליות אחת חמה ומלוכדת, בתוך השסעים.

פירות, פירות  - מוסיקה עדתית

שני שירי יידיש בביצוע חווה אלברשטיין

http://www.youtube.com/watch?v=q80v4FDMIbI
חווה אלברשטיין - חזרה אל האידיש בשנות ה-80, לצד יצירתה הענפה. זרם צדדי זה נדחק כל השנים, אך כמובן המשיך לחיות ולהתקיים.  בשנים אלו חלה תחייה מסויימת וגם לגיטימיות לשירה עדתית. לגיטמיות לשיבה אל המקורות האבודים, לכאורה, אל שפת המקור. אמנים חשו בטחון לשיר וליצור שוב בשפות נשכחות, עליהן ויתרו לטובת העברית והישראליות הדומיננטיות. כך בזמר המזרחי וכך בקצה האשכנזי.

סלט פירות - מוסיקה רב תרבותית

שירת הסטיקר - הדג נחש

להקת ראפ בשילוב רוק ומוסיקה ים תיכונית עוסקת במציאות הישראלית ומשלבת אותה הן במילים והן במנגינות בשיריה הרבים. את הטקסט לשיר זה כתב דוד גרוסמן, כל המשפטים בשיר הינם סטיקרים. ההתנגשות בין הדעות והאנשים השונים בארצנו וכך גם הלחן הם כואבים ונוקבים בשיר זה ואף מתאימים ל"סלט הפירות". כל הדעות וכל סוגי האנשים מוצגים בקליפ, למרות הניגוד בינהם, כולם שונים וכולם ישראלים. המוסיקה "מאחדת" את כל סוגי הדעות לשיר אחד דווקא על רקע מקצבים פשוטים יחסית ועל דגש על ראפ, מוסיקה נייטראלית, בינלאומית.

תגידי שטוב - כנסיית השכל

להקת רוק ישראלית רב תרבותית משדרות, המשלבת במנגינותיה מוטיבים ים תיכוניים. המוסיקה היא נעימה להאזנה ואפשר לומר כי היא מייצגת את הישראליות של ימינו. לאורך כל השיר חוזר ניגון קבוע בין הבתים, הניגון הוא ים תיכוני אך מבוצע בגיטרות חשמליות, כמנגינת רוק.

סיכום  -  החיפוש התרבותי דרך שירים לאורך השנים - היה מלהיב ומרתק. הממצאים מעניינים ויפים. אני מרגישה שזו רק ראשיתה של דרך מעניינת לאפיין את החברה שלנו. זו נקודת מבט נהדרת וגם מחברת את החברה ובין הדורות. להכנת העבודה נעזרתי בצעירים, בני ותלמידי - ללימוד משותף של מוסיקה עכשווית. למדתי מהם, נחשפתי למוסיקה אהובה עליהם ולמדתי להנות ממנה, כי ההקשר התיאורטי, נתן לי פרספקטיבה תרבותית, רחבה ומעניינת. כל הכבוד על האתגר וכל הכבוד על הכשרון בהנחיות ובממצאים שהגשת לנו במצגת. תודה רבה ובהצלחה  צפרא

"יום מקוון 2 - סובלנות בראי הלאומיות".

דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון מתהפכים בקברם.

אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר? 

דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא וגם בתוכנית של לונדון וקרישנבאום דיברו על הנושא.

אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע או להראות לי.

דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית של לונדון וקרישנבאום, תראה בעצמך:

נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ זאב אלקין (אם אתה רוצה לשמוע עוד בנושא, הקלטתי גם תוכנית הבוקר של גל"צ בנושא)?


אינשם:  אני תומכת בעמדתו של השופט חשין כי מדינה נמדדת ביכולתה הדמוקרטית להכיל את המיעוטים. מדינה בה הדמוקרטיה חזקה דיה, אינה נבהלת מצרכים לאומיים שונים של אזרחיה.
דרכארץ: דעה מעניינת, אהבתי במיוחד את הנימוק הנרחב שכתבת.
תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... בעצם לא בדיוק, הוא למעשה מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום.
עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים.
לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות היהודית. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".

אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?

דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה: 

"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"

מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?

אינשם: אכן כך. מדינה היא שותפות חברתית, אשר בבסיסה הסכמות רבות המאפשרות לקיימה. הסכמות אלו מחייבות את הפרטים השותפים בה לוותר על חלק מהחופש המוחלט, כדי לקיים חברה משותפת ( כך גם טוען הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק בספרו 'הלוויתן'). המדינה שומרת על קיומה בכך שאוכפת חוקים על אזרחיה ואזרחיה מצווים לקיים חוקים, שמהותם הבסיסית התחשבות בכל מרכיבי החברה. המדינה משרתת את אזרחיה. מוראה של מלכות חשובה בקיום המסגרת, כי כך האזרחים יקפידו להשתתף וגם להתחשב בשאר השותפים.


דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי.
אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר.
האם, לפי דעתך,במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה? רק אל תשכח לנמק.

אינשם: בהחלט לא. מדינת ישראל היא בראש ובראשונה דמוקרטית ומבחנה הוא ביכולתה לקיים חברה בה חיים כל המיעוטים יחד. סממנים חיצוניים של דגל והמנון אינם הקובעים היחידים והמהותיים של השותפות והאזרחות בישראל. למשל נושא מכריע יותר הוא שאלת הזהות האם 'יהודית' או 'ישראלית', שבה יכולית להזדהות גם בני המיעוטים. זהות זו מזמנת יצירה חדשה ומורכבת של מדינה בה מרכיבים שונים, לא רק יהודים. הזהות היהודית של המדינה היא כה איתנה, שסממנים חיצוניים אינם מבחנה החשוב. בנוסף, וראשית לכל – מדינה יהודית היא מדינה מוסרית, זהו הערך העליון, לפיכך אנו מחוייבים להתנהגות אנושית ודמוקרטית לכל מרכיבי החברה. אין ספק כי התהליכים בארץ קשים ומורכבים, לפנינו עוד דרך ארוכה ליצירת זהות משותפת, לחיבור בין שלל הדעות. זהו מסע מעניין, לעיתים מסוכן, אך בתוכו יופי רב ורווח עצום לכל הפרטים.

דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם.
כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בוא תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:

קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)

עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת? רק תיתן הסבר המבוסס על הדברים ששמעת.

אינשם: התשובה מורכבת. אין בעיני הצדקה להעניש אדם שאינו משתתף בשירת ההמנון או ברצון הלאומי היהודי, כמו גם בחגי-ישראל. אין לשלול זכויות אדם בשל כך. כך גם כלפי חרדים או כל עמדה אישית של אדם. איש באמונתו יחיה. הדרישה, אם כן, ברוח ישעיהו ליבוביץ, שחוקי המדינה הדמוקרטית היהודית ובכלל, יפגעו אך במינימום בזכויות האדם. זהו שביל צר ועדין ובו אנו מצווים ללכת ולשאול מה במעשי אדם יפגע בחברה כולה ולפיכך לקבוע את חוקיה. כך שיש להקפיד שחוקי המדינה ישארו דמוקרטיים וישמרו רק על גבולות הכרחיים לקיומה.


דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות.
לדוגמא, המצב בסוריה. הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו.
אני אומר לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו.
השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה (יש גם גירסה נוחה יותר לקריאה).
אם אתה לא מסכים עם העצות שלו (שמופיעות  בסוף הכתבה) וגם אם כן, אז תנמק מדוע.

אינשם: מסכימה מאד עם דבריו של גדעון לוי. זו אכן שעת מבחן לישראל. זהו כוחה של ישראל- להיות אנושית ודמוקרטית. להתקומם נוכח כל עוול. העוול בסוריה זועק לשמיים. סיוע ישיר מישראל יתקבל באופן בעייתי. לכן קריאה של ישראל לעולם, לארה"ב להתערב – היא המעשה הנכון. הצהרה ודאגה כנה היא הדרך שישראל צריכה ללכת בה. העולם יכבד זאת, העולם יתמוך וסוריה תזכה ליחס אנושי ולעזרה, כפי שהיהודים היו זקוקים בשנים ההן האפלות.


דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים (כן, כן עדיין משתמשים במילון) את הקטע הבא:

"אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".

עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .

אינשם: היחס האלים למיעוטים בירושלים הוא בהחלט חוסר סובלנות, גזענות ואלימות. יש לגנות זאת בכל פה. יש להעניש את הפורעים בכל דרך.זהו חוק בסיסי לקיום מדינה וחברה משותפת – אי פגיעה באחר. סובלנות – היא קבלת האחר על דעותיו ומעשיו , עד גבול הפגיעה בתחומו של האחר. לכך יש לחנך ולכוון, זהו בסיסו של התהליך החינוכי. החוק חייב לסייע. המדינה חייבת להצהיר ולאכוף דרך זו בכל מקום וזמן. הדרך תמיד תהיה ארוכה, כי הבנת הסובלנות דורשת מאבק ארוך ביצר האנושי הבסיסי שפוסל את הזולת, כדי להבטיח את קיומו.לכן לפנינו מאבק מורכב וארוך ליצירת חברה סובלנית ורב-תרבותית.

דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק רב.
הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.

אתגרשת 4 - הכנסת מעוז הדמוקרטיה - האמנם?

מערך שיעור בנושא תיקון לחוק 'איסור לשון הרע'

מטרות השיעור:

1. הכיתה תלמד על החוק המקורי איסור לשון הרע ועל תיקונו.
2. הכיתה תחקור באילו דרכים החוק פוגע בדמוקרטיה, במצבו הקודם ולאחר תיקונו.
3. הכיתה תבין את השפעת החוק עליהם.
4. הכיתה תביע דעה ע"י הצבעה מתוקשבת לתיקון חוק זה, כאילו הם היו הכנסת, ותחווה חוויה של הבעה עצמית והליך דמוקרטי בכנסת.
5. הכיתה תשאל האם הכנסת באמת מייצגת אותה ושומרת על הדמוקרטיה?
6. הכיתה תלמד באופן מתוקשב דרך המחשב.

מהלך השיעור:

דברי פתיחה של המורה:  הבהרת המושג 'הוצאת דיבה' ו'לשון הרע', דיון בנושא מהו לשון הרע ואיך זה מתבטא בינינו ככיתה.

חיפוש עצמאי, כל תלמיד בודק מהו חוק איסור לשון הרע המקורי משנת 1965 בעזרת מקור אינטרנטי אמין.

כתיבת נקודות עיקריות בחוק על לוח חכם.

הקרנת קטע חדשות אקטואלי בנושא תיקון החוק [המהדורה הצעירה של חדשות 2 מ-18.11.11] :
 http://www.mako.co.il/news-channel2/young-edition/Article-79b7be11bb6b331017.htm
מדקה - 7:20
עד – 11:10

נקודות לדיון בעקבות ותוך כדי הצפייה:

1. מהו התיקון לחוק?
2. מהו הקושי בתיקון לחוק?
3. במי יפגע החוק?
4. מהן הסיבות לחקיקה?
5. מה דמוקרטי ומה פחות דמוקרטי בחקיקה זאת לדעתכם?

פעילות המחשה:

אם הייתה לכם ככיתה יכולת לקבוע במקום הכנסת האם הייתם מצביעים בעד / נגד / נמנע לתיקון החוק? מה אתם הייתם עושים התור חכי"ם?
כניסה לסקר בנושא, צפייה ישירה בזמן אמת בתוצאות על הלוח החכם. השוואה עם תוצאות ההצבעה בכנסת.

http://h2-kneset.blogspot.com/

לסיכום - דיון בעקבות ההצבעה:

1. מה דומה ומה שונה בין ההצבעה בכיתה לבין ההצבעה בכנסת? [מן הסתם הכיתה תהייה נגד]
2. האם הכנסת באמת מייצגת את הרצונות והמטרות שלנו כאזרחים? האם היא באמת שומרת הדמוקרטיה – הגבה בפורום, והגבה על תגובות החברים לכיתה בפורום.

לשאלה זו לא קיימת תשובה נכונה או חד משמעית ולכן עצם הדיון וההגבה ההדדית בפורום מהווה סיכום למערך שיעור זה.

אתגרשת 3 : החיבוק הגדול

1. רעיון 'החיבוק הגדול' אכן בעייתי, הוא יותר פתטי ונלעג מאשר בעל ערך. הרעיון הוא יפה, להסיר את המחיצות של הדעות, העמדות הפוליטיות, מאבקי הכוח, הלוחמנות – ולהתחבר במכנה המשותף הפשוט האנושי של רגשי אחווה שמתבטאים בחיבוק.  רגשי אחווה אפשר וצריך לבטא בדרכים רבות. חיבוק הוא הבעייתי שבהם – הוא דורש קירבה פיזית, הוא מגחיך את האדם, דורש חשיפה יתרה. לכן רבים רבים התקשו לשתף פעולה. זהו אינו המדד לחברות או ליחס אנושי בין הח"כים. זו יותר 'פרובוקציה' תקשורתית המבקשת 'להנמיך' את הח"כים. רעיון הפיוס והשמחה – הוא ראוי, אך יש לבטא זאת בדרכים אחרות, אותן יש לטפח בהתמדה יומיומית – בתרבות הדיבור, בוועדות, בישיבות, ניתן לערוך אירועים, שמחות, סיורים – להדק את היחסים ב'צוות' כדי לשפר את תפקודו. אך לא בהשטות בטלוויזיה. נגרם יותר נזק מתועלת.     הטוב היחיד שנראה בכתבה ובעצם הרעיון הוא החיוך והשמחה שנתלוותה לעניין והעמידה לרגע את כולם במישור אחד (אך רק לרגע..)
2. פעילות מחברת , מקרבת לבבות  בכתתי ובכיתות-שכבה ח' היא - ימי 'אתגרים'  בהם הכיתה לומדת לעבוד בשיתוף פעולה כדי להצליח. מתקרבים ומתחברים דרך משימות 'השרדות' שדורשות מכולם להתמסר, לתת מעצמם להתאמץ עם כל האחרים יחד. כמו צליחת 'גשר חבלים' בעיינים עצומות, אומגה וגלישת מצוקים שהם מושכים ומחזיקים זה עבור זה וגם ארגון אוכל ובישול משותף. אילו פעולות יפות המקרבות, יוצרות חיבורים חדשים, התנהגויות שמציגות את הילדים באור שונה חדש, מחוץ לכתה. השיא הוא ביום אירוח של תלמידים ממסגרות עם צרכים מיוחדים. הילדים מכינים ומארחים והתוצאה מרגשת מאד. בגילויי אנושיות וברגעי חסד רבים בין המארחים עצמם ועם האורחים. אנו מתמידים בפעילויות אלו כבר  10 שנים ונתרמים מכך רבות  - לחיבור אנושי מרגש ולעשייה של נתינה. 

אתגרשת מס' 2: הרכב הכנסת ה - 18

ח"כ ישראל אייכלר  -

1. יו"ר סיעת 'יהדות התורה' , חברה בקואליציה של הממשלה ה- 32. אינו מכהן כשר.

2. יליד 1955 , גדל והתחנך במאה שערים, במוסדות בלעז עיתונאי לשעבר, ח"כ בכנסת 16  (2003). בכנסת ה- 18 חבר בועדות הכלכלה, החינוך והכנסת. ראש ועדת המשנה לתחבורה-ציבורית.

3. איש המחנה החרדי, פועל למניעת הדרת המגזר החרדי בתחום התעסוקה והשירות הציבורי, פועל למען מיעוטים נוספים – ערבים, מתנחלים ועולים. הצעת חוק ראשונה לטיפול בחולי דיאליזה. פעיל מרכזי בזק"א.שומר מרכזי על האינטרסים של הציבור החרדי והמשך מתן לגיטימציה לקיומו. ישראל אייכלר נציג מובהק של המגזר החרדי, המשלב את כשרונו ויכולתו העיתונאית והטלוויזיונית ליצור גשר אל העולם החרדי ולקרבו למדינה, וכמובן לחזק את הלגיטימציה לקיומו.

4. אקטואליה ישראל אייכלר בחדשות  -  http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228334 
מהדוברים המרכזיים נגד ההסתה הגורפת כנגד החרדים בימים אלו.  

ח"כ אחמד טיבי  -

1. יו"ר רע"ם-תע"ל  (תנועה ערבית להתחדשות) , חבר באופוזיציה. אינו מכהן כשר.

2. יליד 1958 , גדל והתחנך בטייבה במשולש, רופא המקצועו, מעורב בפעילות פוליטית מחתימת הסכמי אוסלו ב- 1993  והיה ליועצו של עראפאת בהקמת הרשות הפלשתינית.
ח"כ מ 1999.בכנסת ה- 18 נמצא באופוזיציה.

3. היה יו"ר ועדת המשנה לאיכות הסביבה, כיהן כסגן יו"ר הכנסת, חבר ועדת-הכספים. דוגל בשיוויון ושותפות, נאבק למען זכויות-אדם, נגד גזענות ולמען בריאות ואיכות-הסביבה . נאבק למען צדק חברתי ושיוויון הזדמנויות בעבודה, גם עבור המיעוט הערבי, דורש כי המדינה תהיה מדינת כל אזרחיה. בעל כשרון רטורי מרשים, נוטה לפרובוקציה ומשרת נאמנה (יש לקוות) את מאבק המיעוט הערבי ליתר שיוויון בחברה הישראלית.

4. אקטואליה אחמד טיבי בחדשות  -    http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1186667
טיבי בנאום מעולה בכנסת ב'יום השואה הבינלאומי' – נגד גזענות, הכחשת השואה ורדיפת מיעוטים באשר הם. נאום מזהיר בעד זכויות האדם, נגע לליבות כל חברי-הכנסת מכל סיעות הבית.

אתגרשת מס' 1: הכנסת - נעים להכיר!

1. מטרת סרטון 'כנסת ישראל' היא לקדם את המבקרים בכנסת , להצגת המטרות, התכלית והעשייה הדמוקרטית. זהו סרט תדמית , מטעם לשכת-הפרסום-הממשלתית. הסרטון מציג את תולדות הכנסת, אירועים היסטוריים, המבנה ושלל דמויות לאורך השנים , שהיו פס-הקול של חיינו.

2. הסרטון, לדעתי, מוצלח מאד. הוא ממלכתי , חגיגי ומלא פאתוס, אך גם מכיל מידע רב וערכים חשובים מאד בחברה הדמוקרטית, שלעולם, לא יהיה מיותר להזכירם ולחנך לאורם.

הסרטון עורר בי התרגשות וזכרונות ובכך פעל את פעולתו המחברת אל הרגש הלאומי, חיזק את הגאווה והשייכות. כך בהשמעת קולותיהם של אנשי העבר מכל גווני הקשת הפוליטית וכך כמובן ביקור סאדאת – כל אלו במרחק השנים – מגבירים עוד את התחושה של חיוניות הדמוקרטיה הישראלית וגם את כוחה של המדינה.

הדגשים על דרכי עבודת הכנסת – הזכירו שוב את התכלית והמטרה של המדינה, להיות מקום חופשי ושיוויוני לכל אזרחיה. ערכים שיש לעורר, להזכיר ולהדגיש שוב ושוב, לכל השותפים בחברה הישראלית.

הסרט יוצר מימד היסטורי, נותן פרספקטיבה רחבה, וכך עם כל הביקורת על המוסד, ניתן לגלות 'שאין חדש תחת השמש' ומימים ימימה, מרגע היווסדו, היתה התמודדות תמידית עם קונפליקטים , קשיים ובעיות בהם תמיד נראתה הדמוקרטיה בסכנה, זו או אחרת. מכאן אני לומדת ויוצאת אופטימית משהו. הפוליטיקאים, פעמים רבות, אינם ראויים, אך השיטה של חופש הדעה והביטוי, של שיוויון ושיתוף – היא הנצחון. בתקווה שתעמוד תמיד.

3. בהחלט אראה לתלמידי , אני מחנכת כתה ח' ,רכזת שנתון ח' ומורה לספרות, תרבות ותנ"ך בכיתות חט"ב. אשמח ואעשה מכך נושא לכיתות ח' וט' עם מחנכים נוספים, מהסיבות הבאות:

- הסרטון מלמד היסטוריה בתמונות ובקולות מרגשים, גם אם לא מזהים את כולם, הרי נוצרת סקרנות להכיר.

- הסרטון מדגיש את התכלית הדמוקרטית של המדינה והכנסת כמנהיגת הדרך. ערכים שבימים קשים אלו – יש להניפם שוב ושוב אל-על.

- הכרת המבנה הבניין, האולמות, האומנות והדמויות ב'סיור וירטואלי' היא בהחלט נחוצה, עם למידה והכרות בסיסית את דרכי עבודת הכנסת, כפי שמשתקפים פעמים רבות בתקשורת, אך לא מובנים דיים. הסרטון מבהיר זאת ומתחבר יפה אל מושגים מוכרים ושגורים יחסית מ'החדשות', שכל תלמיד חשוף אליהן.

4. דברים חדשים שלמדתי - ניתן לומר שהרצף ועריכת המידע היו כמו חדשים עבורי, אך למעשה, הכרתי כל זאת , מסיורים אחדים בכנסת בהיותי מדריכה בחיל חינוך ובביקורים נוספים. כמו-כן ההיסטוריה המוצגת מוכרת לי היטב ( חלק עוד מהטלוויזיה ב'שחור-לבן'), מתוך עניין ואכפתיות מצעירותי... אין לי ספק שעבור כל תלמידי – הסרטון כולו הוא עולם חדש ומלמד. לכן הוא יהיה יעיל ומסקרן עבורם.

מחשבות על עקדת יצחק

שלום לכולם,
סיפור עקדת יצחק בספר בראשית פרק כ"ב מעורר מחשבות רבות ורגשות מעורבים.
מכל נקודת מבט שנבחן את הסיפור ניתן להציג עמדות והיבטים שונים.
בבלוג זה עליכם לכתוב התייחסות אישית לפרשה לפי ההנחיות הבאות:
במה את/ה מתחבר אליו, או מתקשה לקבל אותו,
על מי אתה כועס, עם מי אתה מזדהה,
מהן המחשבות שהסיפור העלה בך
אילו היית יצחק כיצד היית נוהג במעמד הזה, מסכים, מערער, בורח, מהרהר...? הסבר היטב את עמדתך

כתוב את התייחסותך בפסקה מנוסחת היטב ומנומקת, בשפה עשירה
בהצלחה ובהנאה
צפרא שהם