אתגרשת 3 : החיבוק הגדול

1. רעיון 'החיבוק הגדול' אכן בעייתי, הוא יותר פתטי ונלעג מאשר בעל ערך. הרעיון הוא יפה, להסיר את המחיצות של הדעות, העמדות הפוליטיות, מאבקי הכוח, הלוחמנות – ולהתחבר במכנה המשותף הפשוט האנושי של רגשי אחווה שמתבטאים בחיבוק.  רגשי אחווה אפשר וצריך לבטא בדרכים רבות. חיבוק הוא הבעייתי שבהם – הוא דורש קירבה פיזית, הוא מגחיך את האדם, דורש חשיפה יתרה. לכן רבים רבים התקשו לשתף פעולה. זהו אינו המדד לחברות או ליחס אנושי בין הח"כים. זו יותר 'פרובוקציה' תקשורתית המבקשת 'להנמיך' את הח"כים. רעיון הפיוס והשמחה – הוא ראוי, אך יש לבטא זאת בדרכים אחרות, אותן יש לטפח בהתמדה יומיומית – בתרבות הדיבור, בוועדות, בישיבות, ניתן לערוך אירועים, שמחות, סיורים – להדק את היחסים ב'צוות' כדי לשפר את תפקודו. אך לא בהשטות בטלוויזיה. נגרם יותר נזק מתועלת.     הטוב היחיד שנראה בכתבה ובעצם הרעיון הוא החיוך והשמחה שנתלוותה לעניין והעמידה לרגע את כולם במישור אחד (אך רק לרגע..)
2. פעילות מחברת , מקרבת לבבות  בכתתי ובכיתות-שכבה ח' היא - ימי 'אתגרים'  בהם הכיתה לומדת לעבוד בשיתוף פעולה כדי להצליח. מתקרבים ומתחברים דרך משימות 'השרדות' שדורשות מכולם להתמסר, לתת מעצמם להתאמץ עם כל האחרים יחד. כמו צליחת 'גשר חבלים' בעיינים עצומות, אומגה וגלישת מצוקים שהם מושכים ומחזיקים זה עבור זה וגם ארגון אוכל ובישול משותף. אילו פעולות יפות המקרבות, יוצרות חיבורים חדשים, התנהגויות שמציגות את הילדים באור שונה חדש, מחוץ לכתה. השיא הוא ביום אירוח של תלמידים ממסגרות עם צרכים מיוחדים. הילדים מכינים ומארחים והתוצאה מרגשת מאד. בגילויי אנושיות וברגעי חסד רבים בין המארחים עצמם ועם האורחים. אנו מתמידים בפעילויות אלו כבר  10 שנים ונתרמים מכך רבות  - לחיבור אנושי מרגש ולעשייה של נתינה.